השחיטה – בהינתן האות מהכהן, ועם רדת הערב, שוחטים המוסמכים לכך את הכבשים ברגע אחד. כ-50 כבשים נשחטים באותה דקה. השומרונים נוהגים לברך אחד את השני בברכת חג שמח מייד לאחר השחיטה וכן נהוג כי כל שומרוני מכתים את מצחו בנקודת דם לזכר בני ישראל שהכתימו את משקוף דלתם בדם, כדי שמלאך המוות יפסח עליהם במכת הבכורות.
ניקוי הכבשים ושיפודם – לאחר שחיטת הכבשים, מפשיטים את הכבשים מעורם ומכל החלקים האסורים למאכל, ושורפים באש המזבח. לאחר מכן משפדים את הכבשים על שיפודי עץ גדולים כאשר הכבשים שלמים ככתוב: "ראשו על כרעיו על קרבו".
ההכנסה לתנורים – השיפודים מוכנסים לתנורים הגדולים ומכוסים מייד עד לאיטום מירבי, הכיסוי הוא באמצעות רשת ברזל, מעליה בד לח ומעל בוץ רטוב וזאת ע"מ למנוע כניסת חמצן שכן הכבשים נצלים מחום התנור בלבד ולא מאש, ככתוב: "לא תאכלו ממנו נא ובשול מבשל במים, כי אם צלי אש". כעת, ממתינים השומרונים סביב התנורים כשעתיים עד לצליית הבשר.
אכילת הכבש – כשהבשר צלוי ומוכן לאכילה, מוציאים אותם מהתנורים שלמים על שיפוד, וכל בית אב מתאסף בבית לאכילת הזבח ולקיום המצווה. הכבשים נאכלים בחיפזון ללא תוספות ע"פ הציווי בתורה. והתורה מצווה: "וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, מקלכם בידכם – ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'."
שריפת השאריות – את כל שנותר ולא נאכל, השומרונים לא זורקים שכן יש איסור בתורה לזרוק או לשבור אפילו עצם מן הכבש. את כל השאריות מזבח הפסח, שורפים באש המזבח, כאשר הכהנים מצווים להמתין במקום עד שלא יישאר דבר מן הכבשים. "ולא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר – באש תשרפו".