הכתב השומרוני (עברית עתיקה)

מסורת כתיבה בת אלפי שנים

מעטים הם הכתבים העתיקים בעולם שעדיין נמצאים בשימוש יומיומי במסגרת דתית. האלפבית השומרוני הוא אחד מהם.

מאז העת העתיקה ממשיכים בני הקהילה להעתיק את ספרי התורה ולכתוב את תפילותיהם באותן אותיות קדומות. בעוד שמערכות כתב עתיקות אחרות שרדו בעיקר בממצאים ארכאולוגיים, מסורת הכתיבה השומרונית נשמרה ברציפות והיא ממשיכה להיות חלק מרכזי מחיי הדת של הקהילה.

מבנה האלפבית

מערכת הכתב כוללת 22 אותיות – כמספר האותיות בעברית המודרנית – אך ללא אותיות סופיות.

בדומה לעברית הנהוגה כיום, קיימים שני סגנונות כתיבה:

כתב ספר – אותיות גדולות ומעוצבות המשמשות לכתיבת ספרי התורה.

כתב רהוט – אותיות קטנות יותר המשמשות לסידורי תפילה, כתובות נישואין, מזוזות ומסמכים נוספים.

ספר התורה השומרוני

החפץ הקדוש ביותר בקהילה הוא ספר התורה.

על פי המסורת השומרונית, קיים ספר תורה עתיק המיוחס לאבישע בן פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שנכתב 13 שנים לאחר כניסת בני ישראל לארץ כנען. לפי מסורת זו, גילו של הספר עולה על 3,650 שנה.

בספר מופיע אקרוסטיכון שבו נכתב:

ספר התורה כתוב על יריעות עור מעובדות, בדיו מסורתית ובאותיות העתיקות. הוא נשמר בבית הכנסת השומרוני שעל הר גריזים ומוצא לעיני הציבור בשלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות.

חשוב לציין כי ייחוסו של הספר לאבישע מבוסס על המסורת השומרונית, בעוד שהמחקר מציע תיארוכים מאוחרים יותר לכתבי היד הקיימים.